אסטרטגיות ניהול סיכוני השיטפונות
אסטרטגיית המניעה
הימנעות מבניה ופיתוח באזורים המועדים להצפות, והכוונת הפיתוח אל מחוץ לאזורי ההצפה.
אסטרטגיית ההתאמה
התאמה של השטח שבסיכון לאפשרות של הצפה על ידי הוצאת שימושי קרקע רגישים להצפות מפשט ההצפה והעדפת איזורים מחלחלים וקולטי נגר במקומם.
אסטרטגיית ההגנה
מקרים שבהם לא ניתן למנוע את הסכנה או להתאים את הפיתוח אליה במידה מספקת, יש צורך לספק הגנה מפניה באמצעות פעולות הנדסיות או פתרונות מבוססי טבע במרחב הנחל ובסביבתו.
אסטרטגיית ההכלה
פעולה מנהלית הננקטת במצבים בהם לא נעשות פעולות הגנה לצמצום פוטנציאל הנזק שייגרם במקרה של הצפה. כוללת הסכמים כגון פיצוי, בניה מחדש, ביטוח (טרום הצפה).
מה חדשני במתודולוגיה?
01
הגדלת השימוש באסטרטגיות ניהול נגר מרובות תועלות
- הפחתת השימוש באסטרטגיה של פתרונות הנדסיים, שהיא הכי פחות מועדפת.
- שימוש מוגבר באסטרטגיות שמגדילות את תועלות הנחלים בכל תפקודיהם, כפי שהוגדרו בתמ”א 1.
02
חיזוק הקשר עם גורמי התכנון - מעבר מגישה פאסיבית ומגיבה לגישה אקטיבית ויוזמת
- רשויות הניקוז: התייחסות לתכנון עתידי.
- גורמי התכנון: הכנסת שיקולי ניהול נגר בתכנון.
03
שימוש בכלי הערכה מדידים
- הערכת פוטנציאל נזק בשטחים המועדים להצפה במונחים כספיים.
- הערכת חלופות מענה על בסיס ניתוחי עלות תועלת.
04
התאמת תוצרים לתחומי האחריות של הגורמים השונים
- תכנית אגנית לניהול סיכוני שיטפונות.
- אפשרות להצגת תוצרים הרלוונטיים לגורמים שונים על פי תחומי אחריותם, תוך שמירה על ההקשר האגני.
05
אחידות
מתודולוגיה אחידה ברמת ארצית: מאפשרת השוואה ותעדוף של אזורים בסיכון, ושל מענים אפשריים, עפ"י פרמטרים זהים ברמה הארצית – לשימוש משרדי ממשלה וגופים הפועלים בתחומי התקצוב והפיתוח ברמה הארצית.