בחינה ויזואלית של השטח מאפשרת להבין היכן נמצאים אותם הייעודים והשימושים הרגישים במיוחד לנזקי הצפה ומה ניתן לעשות כדי לצמצם את הסיכון. 

מפת סך פוטנציאל הנזק באגן היא למעשה תוצר של שילוב כל השכבות של שימושי הקרקע עפ"י התכניות השונות (מפורטות, כוללניות ותמ"מ\אסטרטגית, מתחת ומעל עומק הצפה של 0.5) ושכבת השימושים החקלאיים שבהם לא חלה אף תכנית. על מנת לייצר שפה ויזואלית אחידה, שתאפשר להשוות בין פוטנציאל הנזק באזורים שונים, נדרשת הצגת פוטנציאל נזק מנורמל (פר דונם), לכל אחת מהסתברויות ההצפה. 

הסבר לנושא זה: בשטח חקלאי (שדה, מטע וכד') ההנחה היא שבכל אזור פוטנציאל הנזק הינו אחיד. לעומת זאת, באזורים מבונים חלק מהמגרש מבונה, וצפוי לספוג נזק כבד, וחלק אחר אינו מבונה, וצפוי לספוג נזק מועט אם בכלל. מטרת הנירמול היא להציג את הנזק בשטח המיועד לבינוי לפי נתון אחד המשקף את הנזק הממוצע פר שטח שצפוי להיגרם (בהתחשב בתכסית הבנויה, וביתר השטח שאינו מבונה). יש לציין שלגבי אזורים חקלאיים מבונים נעשה כבר מיצוע של הנזק לשטח בנתונים הקיימים בנספח התכנוני.

לצורך כך כולל כל אחד מחלקי הנספח התכנוני העוסקים בחישוב הנזק בתכניות (לשוניות 4-6) חישוב של ערך פוטנציאל הנזק המנורמל לדונם – בתאים עם רקע צהוב. יש להזין את הערכים שמתקבלים בקובץ הנספח בתאי השטח הרלוונטיים בכל השכבות.

לאחר מכן יש לייצר תצוגה של מדרג בן 6-7 רמות לפי מידת פוטנציאל הנזק המנורמל.

מדרג קבוצות הנזק לא יהיה אחיד, על מנת לשקף חלק מהשונות בנזק בין השטחים החקלאיים (שרמת הנזק ברובם נמוכה), ולצד זאת לשקף באופן ברור את השונות בין שימושי הקרקע השונים בתכניות. ניתן להשתמש בקבוצות הנזק המופיעות במפת הדוגמה המופיעה מטה, או לייצר חלוקה אחרת שתשקף באופן טוב יותר את משרע פוטנציאל הנזק באזור הסכנה הספציפי בו התבצעה העבודה.

בנוסף, במידה ואזור הסכנה חל בתחום של יותר מרשות מקומית אחת, יש להציג את גבולות הרשויות.