המדריך להכנת תכניות לניהול סיכוני שיטפונות

א. רקע

ב. סקר סיכונים

ג. תכנית המענה

ד. היבטים יישומיים

ה. נספחים כלכליים

ג. תכנית המענה​

ג.6 שיקולים בבחירת האסטרטגיה הרצויה בכל שטח באזור הסכנה

ישנם מספר שיקולים שבהם יש להתחשב כאשר בוחרים אסטרטגיה עבור כל תא שטח בתחום אזור ההצפה.
בחירת האסטרטגיה והאמצעים הכלולים בה בכל שטח באזור הסיכון תעשה תוך התייחסות לנושאים הבאים:

  1. סוג התכנית החלה – משפיע על היכולת לטייב את הפיתוח עצמו:
    • תכנית מפורטת: שטח מבונה, או כזה שניתן להוציא בו היתרי בניה. בשטח כזה אפשרויות הפעולה הן מוגבלות מאוד, והאסטרטגיה העיקרית היא הגנה.
    • תכנית כוללנית: שטח אשר יועד לפיתוח, והוגדרו בו שימושים וזכויות בניה, אך טרם קיים בו תכנון מפורט. האסטרטגיה העיקרית המומלצת היא התאמה של התכנון, ומניעת היווצרות הנזק באמצעות שינויי ייעוד . לצד אסטרטגיות המניעה וההתאמה, יתכן ויהיה צורך בהגנה.
    • תכנית מתאר מחוזית \ התכנית האסטרטגית: שטח שיועד לפיתוח ברמת 'כתם' בלבד. האסטרטגיה העיקרית היא מניעה – מניעת קידום תכנון מפורט בשטח ספציפי זה ופעולה לטובת לקיחת אחריות לטיוב הפוליגון על ידי גופי הפיתוח. ניתן להסיט את הפיתוח אל מחוץ לאזור הסכנה, או לאפשר פיתוח מצומצם בלבד בחלק מאזור זה (כגון פארק), כלומר שילוב של התאמה לצד המניעה.
    • שטח שלא חלה עליו תכנית: שטח טבעי \ חקלאי. גם במקרה זה האסטרטגיה העיקרית היא מניעת קידום תכנון מפורט בשטח, כאשר לצידה שימוש באסטרטגיית הכלה באמצעות הסדרה ביטוחית לנזקים הצפויים בשטחים החקלאיים.
  2. סוג השימוש: ככל שהשימושים הקיימים \ מתוכננים בשטח הם כאלו שבהם פוטנציאל הנזק גבוה יותר (שטחי תעסוקה, מגורים, מבני ציבור, מסחר ותיירות, לולים) כך הנטייה תהיה יותר למנוע הקמתם בשטח, במקרים בהם הדבר אפשרי, או הגנה עליהם, במקרים בהם קיים פיתוח בפועל, או שלא ניתן למנוע אותו. ככל שהשימושים הם כאלו שבהם פוטנציאל הנזק נמוך יותר (שטח ציבורי פתוח, גידולים חקלאיים) הנטייה תהיה יותר לשמירה של שימושים אלו בתחום הפשט, ומניעה של החלפתם בשימושים בעלי פוטנציאל נזק גבוה יותר.
  3. עומק ההצפה: לעומק ההצפה השפעה על פוטנציאל הנזק. בשטחים שבהם צפוי עומק הצפה של מעל 0.5 מ' תגבר הנטייה למניעת פיתוח בשטח, או להגנה במידה ומדובר בשטח מפותח.
  4. שכיחות ההצפה: ככל ששכיחות ההצפה גבוהה יותר הנטייה תהיה יותר לשימוש באסטרטגיות המניעה או ההגנה, וככל שמדובר בשכיחות נמוכה יותר תהיה הנטייה לשימוש באסטרטגיות של התאמה או הכלה.
  5. ריבוי תועלות: אחד העקרונות המרכזיים שנקבעו לתכנית המענה הוא יישום גישה אגנית משלבת והגעה לפתרונות מרובי תועלות (win win). בעת בחינת החלופות יש לשקול, בנוסף לארבעת השיקולים שפורטו מעלה, העוסקים במניעת נזקי שטפונות והצפות, גם שיקולים נוספים, כאשר השאיפה תהיה לבחור באמצעי שישיג את מירב התועלות. בנוסף לעצם התועלות הצפויות, לפעולה כזו יש יתרון חשוב גם בהגדלת הישימות, שכן בחירה באמצעי מרובה תועלות תסייע באופן משמעותי לייצר הסכמות ותמיכה, ולמזער קונפליקטים והתנגדויות. עם זאת, מובהר כי קשה מאוד עד בלתי אפשרי להגיע לפתרונות שיענו על כל התועלות, בשל המתח המובנה הקיים בין חלקן. להלן התועלות המרכזיות בהן יש להתחשב בעת בחינת האמצעים האפשריים:
  • מיזעור הפגיעה בתכניות בנייה ופיתוח – מדינת ישראל גדלה בקצב מהיר, וסובלת ממשבר דיור ממושך. יש לשאוף לאמצעים שיאפשרו בניה ופיתוח, ככל שהדבר אפשרי מבלי לייצר פוטנציאל גבוה לנזק. כך לדוגמה, במקומות שבהם שימוש באסטרטגיית התאמה (של הפיתוח והבינוי המתוכננים) באופן אחראי ומבוקר צפוי לייצר שיפור דרמתי בהפחתת פוטנציאל הנזק – יש מקום לשקול העדפה שלה על פני אסטרטגיית המניעה, שלא תאפשר כל פיתוח.
  • אקולוגיה – לשמירה על מרחב נחל כמרחב טבעי משמעות דרמתית למערכת האקולוגית, הן בשל המאפיינים הייחודיים של הנחלים והאקולוגיה הייחודית המתפתחת בסביבתם, והן בשל תפקודם כמסדרונות אקולוגיים המקשרים בין אזורים שונים. לכן, ככלל יש להעדיף אמצעים השומרים על המופע הטבעי של הנחל על פני אמצעיים הפוגעים בו (כגון מובל סגור, תעלה מבוטנת וכד').
    חברה, פנאי ונופש – סביבת נחל היא מרחב פנאי ונופש אידאלי, הן למטיילים בשטח הפתוח, והן לתושבים הגרים ביישובים שהנחל עובר בתחומם או בקרבתם. לכן, ככלל יש להעדיף אמצעים המאפשרים פיתוח שימושי פנאי ונופש בסביבת הנחל.
  • חקלאות – שמירה על החקלאות הינה בעלת חשיבות רבה במדינת ישראל, כחלק מהאינטרס של שמירה על בטחון מזון, במדינה שאוכלוסייתה גדלה, ומצויה במרחב גיאו-פוליטי מורכב. לכן, ככלל יש להעדיף שימוש באמצעים שפגיעתם בשימוש החקלאי מועטה, או לכל הפחות כאלו שיבטיחו כדאיות של המשך הפעילות החקלאית גם לאור החשיפה לסיכוני הצפה.
דילוג לתוכן