בתרשים המופיע מטה מופיעה הצעה לחלוקת האזור בסיכון לשטחים, ולהתאמת אסטרטגיית התמודדות עיקרית לכל שטח, וזאת בהתאם לשיקולים של סוג התכנית וסוג השימוש. השיקולים הנוספים שפורטו לעיל: שכיחות ההצפה, עומק ההצפה, וריבוי תועלות, יסייעו בבחינת הצורך באסטרטגיה חלופית או משלימה, וכן בהתאמת האמצעי.
בתרשים ישנו מפתח לחלוקת אזור הסכנה לשטחים, והאסטרטגיה העיקרית המוצעת עבור כל שטח – בסימון בצבע לפי המפורט במקרא.
בנוסף, כל סוג שטח סומן במספר הערה. ר' הערות אחרי התרשים.

פירוט ההגדרות המופיעות בתרשים:

• בינוי – שטח בו חל שימוש קרקע, מפורט או מוכלל, של מגורים, עירוני שאינו מגורים, מבנה ציבור, תעשייה ותעסוקה.
• פיתוח ללא בינוי – שטח בו חל שימוש קרקע, מפורט או מוכלל, של דרכים ושטח ציבורי פתוח.

הבהרות:

• ישנו סוג שימוש שלא נכלל בטבלה – שטח טבעי, שלא חלה עליו אף תכנית, ואינו משמש לחקלאות. בשטח מסוג זה האסטרטגיה המתאימה היא הכלה, שכן לא צפוי בו נזק (המדריך אינו עוסק בנזק שעלול להיגרם לאנשים או בעלי חיים באזור שאינו מיועד לבינוי\פיתוח). במידה ובעתיד תעלה יוזמה לפיתוח בשטח מסוג זה – האסטרטגיה המומלצת לשימוש תהיה מניעת הפיתוח.
• אין לראות במסומן בטבלה כהוראה מחייבת. עם זאת, סטייה מהאסטרטגיה המומלצת ראוי שתהיה ברורה ומנומקת.

לצורך הבחירה באסטרטגיה המתאימה ביותר יש לבחון כל שטח באזור הסכנה אל מול תצ"א עדכנית, להשלים מידע ככל הנדרש, ולהפעיל שיקול דעת. לדוגמה, יש לבחון לגבי כל שטח המיועד לבינוי בתכנית מפורטת האם הוא מבונה בפועל או לא. לגבי שטחים שטרם נבנו יש לברר מתי אושרה התכנית שמאפשרת את בנייתם, האם ואילו הוראות למניעת נזקי שטפונות כלולות בה, והאם ישנה כוונה לממש את הבנייה בקרוב (ניתן לבדוק מול הוועדה \ הרשות המקומית). מידע כזה יכול לסייע לדייק את הבחירה באסטרטגיה ובאמצעי המתאים – התאמה של המימוש ואולי אפילו תכנון מחדש במקרה של סכנה חמורה, מניעה – במידה ואין כוונה לממש את הבינוי, או הגנה במידה ואין אפשרות להשתמש באסטרטגיות האחרות.

מפת המענה בדוגמה של נחל חדרה. בדוגמה זו לא נמצאו שטחי פיתוח בתמ"מ או בתכנית אסטרטגית מעבר לכלול בתכניות מפורטות וכוללניות, ולכן לא הוגדר שטח שבו מוצע להשתמש באסטרטגיית מניעה. בנוסף, ישנו שטח של כ-120 דונם המיועד לאיצטדיון עירוני של חדרה, ומאושר בתכנית מפורטת. עפ"י ברירת המחדל שפורטה יש ליישם לגביו אסטרטגיית הגנה, אך היות והתכנית טרם יושמה הוחלט להגדיר שימוש באסטרטגיית התאמה.

הערות:

1. שטח שבו חלה תכנית מפורטת, והוא מיועד לבינוי:
   בשטח שבו חלה תכנית מפורטת קיים בינוי, או שניתן להוציא היתרי בניה ולבנות בהתאם לתכנית התקפה. על שטח כזה יש צורך להגן. במידה ושכיחות ההצפות גבוהה ו\או עומק ההצפה גבוה עולה התכיפות לתת מענה לשטח מסוג זה.
   עם זאת, במקומות שבהם טרם בוצע בינוי בפועל ניתן גם להשתמש באסטרטגיית התאמה על מנת לצמצם את הנזק, באמצעות חיוב בניה מעל קומת עמודים, הגבהת מפלס הבינוי, שימוש במשאבות בחניונים תת"ק. המקום שבו ניתן להגדיר הנחיות כאלו הינו בהתניות \ המלצות להיתר בניה.
2. שטח שבו חלה תכנית מפורטת, והוא מיועד לפיתוח ללא בינוי:
   בשטח מפותח שאינו מבונה (דרכים \ שצ"פ) פוטנציאל הנזק נמוך משמעותית ביחס לאזורים מבונים, ולכן ניתן להכיל את הנזק.
   עם זאת, ככל שמספר רב יותר מהנסיבות המפורטות מטה מתקיים בשטח, כך עולה החשיבות להגן גם על שטחים כאלו:
   • במידה ושטחים אלו מצויים בסמיכות לאזורים מבונים שעליהם יש להגן – רצוי להגן על כל האזור, כדי לצמצם את האפשרות לפגיעה באזורים המבונים.
   • במידה ושכיחות ההצפה תכופה, או שעומק ההצפה מעל 0.5 מ', ולכן המים צפויים להשאר זמן רב ולגרום נזק רב.
   • במידה ומדובר בדרך ארצית שהתנועה בה רבה, או בדרך גישה יחידה לאזור מסוים, שהצפתה תגרום נזק וסיכון בהקשר זה.
   • במידה ושטח השצ"פ מפותח, ולכן הנזק הצפוי בו גבוה.
   • במידת האפשר, ניתן גם להשתמש באסטרטגיית הגנה בתחום השטח, כמו לדוגמה יצירת אזור משוקע בתחום השצ"פ שאליו יתנקזו מים בעת הצפה.
   • שטח שבו חלה תכנית מתארית, והוא מיועד לבינוי:
     בשטח שבו חלה רק תכנית מתארית, ללא תכנון מפורט, ניתן להשפיע על התכנון המפורט הן בהגדרת השימושים שיכללו בשטח שבסיכון, והן בהנחיות לבינוי עצמו באופן שיאפשרו אותו תוך צמצום פוטנציאל הנזק באופן משמעותי.
     ככלל, רצוי לאפשר רק שימושי קרקע בעלי פוטנציאל נזק נמוך, ללא בינוי, בשטח שבסיכון. ניתן אף להציע מניעת פיתוח של חלק מהשטח. עם זאת, ככל שגודל השטח שבסיכון מהווה חלק משמעותי יותר מתוך השטח המיועד לפיתוח בתכנית באזור המסוים, קשה יותר למנוע פיתוח באזור הסכנה באופן שעדיין יאפשר מיצוי של כל\רוב זכויות הבנייה המאושרות ביתרת השטח. במקרה כזה, ניתן להציע את האפשרות של מיצוי חלקי בלבד של זכויות הבנייה.
     במידה וישנה חשיבות רבה למיצוי זכויות הבנייה המתאריות, יש לייצר הבחנה בין חלקים שונים של השטח: ככל שחלק מהשטח עתיד להיות מוצף בשכיחות גבוהה יותר, וככל שעומק ההצפה בו גבוה, כך יש לצמצם יותר את השימושים שיותרו בחלק זה. ככל ששכיחות ועומק ההצפה נמוכים יותר ניתן לאפשר גמישות גבוהה יותר בשימושי הקרקע, בתנאי שייושמו כללי בניה שיצמצמו את פוטנציאל הנזק באופן משמעותי.
     בכל מקרה, אין לאפשר בשטח מסוג זה שימושי קרקע רגישים (גני ילדים, בתי חולים, תחנת משטרה, תחנת דלק וכו'), ושימושי תעשייה שבהם לא ניתן לייצר התאמה שתאפשר הגנה מספקת.
     במידה וחלק משמעותי מהשטח המיועד לפיתוח מצוי בתוך אזור הסכנה, והפיתוח המתוכנן הינו אינטנסיבי, ובעל חשיבות רבה מבחינת גורמי התכנון ו\או הרשות המקומית, ניתן לשלב גם אמצעים של הגנה על מנת לתת מענה לשטח זה.
   • שטח שבו חלה תכנית כוללנית \ מתארית, והוא מיועד לפיתוח ללא בינוי:
     יש להתאים את התכנון המפורט באופן שימנע הצפה של הדרכים בהסתברויות שכיחות, ויאפשר פיתוח אקסטנסיבי בלבד בשטחים הפתוחים. ניתן לתכנן את מפלסי הפיתוח במסגרת התכנון המפורט באופן שיתחום את אזור הסכנה בשטח הזה, וימנע גלישה שלו לשטחים המיועדים לבינוי.
   • שטח שבו חלה תכנית מחוזית \ אסטרטגית, והוא מיועד לבינוי:
     תמ"מ היא תכנית סטטוטורית מסדר גבוה, בקנה מידה של מחוז, אשר אינה מגדירה זכויות בניה אלא רק 'כתם' לפיתוח. התכנית האסטרטגית אינה סטטוטטורית, היא תכנית ארצית, שגם כן מגדירה שטחים לפיתוח ברמת 'כתם'. על כן, הפתרון הראוי במקרה זה הוא מניעת בינוי בשטח המצוי בסכנה.
   • שטח שבו חלה תכנית מחוזית \ אסטרטגית, והוא מיועד לפיתוח ללא בינוי:
     היות ומדובר בתכניות של 'כתמים' למעשה מדובר בסוג שטח זה רק בשטח שהוגדר לדרך בתמ"מ. במקרה זה יש להתאים את התכנון המפורט כך שמיקומה של הדרך לא יהיה בתחום אזור הסכנה, או לחלופין לוודא שהיא תתוכנן ותבוצע באופן אשר יגן עליה.
   • שטח חקלאי:
     שטח זה הוא שטח שבו לא חלה אף תכנית פיתוח. לאור פוטנציאל הנזק הנמוך בשטחים מסוג זה ניתן להכיל את הנזק. החשיבות להגן גם על שטחים חקלאיים מתקיימת כאשר:
     • בשטח קיימים מבנים לגידול בעלי חיים.
     • בשטח קיימות חממות לגידול קנאביס (מוצרים דומים).
     • אסטרטגיה משנית בה ניתן לנקוט היא התאמה, במובן של עידוד החקלאים לממש או לשנות את השימוש החקלאי לכזה שפוטנציאל הנזק בו נמוך (גידולים חד שנתיים), ולאסור על בינוי בשטח.