מטרת החלק הזה של העבודה היא לגבש תוכנית עבודה רב שנתית הנותנת מענה למפת הסיכונים האגנית, באמצעים אגניים ובאמצעות מגוון אסטרטגיות פעולה וארגז כלים רחב.
השימוש בכלים תכנוניים וכלכליים יעשה גם בשלב גיבוש המענה.
התבססות על ידע תכנוני שנאסף וגובש בפרק הקודם מאפשרת התאמת אסטרטגיות פעולה לאזורים השונים בפשט ההצפה.
בפרק המענה השימוש בכלים כלכליים יכווין לעבר בחירת חלופות מענה אופטימליות – שהתועלות בהן, גם הכלכלית וגם בתחומים נוספים, היא הרבה ביותר.

עקרונות תכנית המענה

עקרונות על:

• יישום הגישה האינטגרטיבית – בחינת החלופות באמצעות שיטה כלכלית מרובת תועלות (WIN WIN), שילוב בין אסטרטגיות פעולה ושילוב בין דיסציפלינות – התכנון הסטטוטורי, הידרולוגיה, הנדסת ניקוז, אקולוגיה וקהילה.
• גיבוש תוכנית המענה הנה במה וכלי ל שיתוף בעלי עניין וסנכרון עם הצרכים והפעילויות באגן. כינוס ועדת היגוי של צוות בין משרדי ברמה אזורית בשלב הכנתה הוא אחד הצעדים שיבטיחו גיבוש תוכנית אופטימאלית.
• גישה תוצאתית – התכנית תראה, כיצד, בנקיטת הפעולות הנדרשות, מופחת הסיכון לתושבים ולפעילות הפיתוח ולסביבה, באגן ההיקוות הרלוונטי.
עקרונות נוספים:
• לא ניתן ולא כדאי כלכלית (בד"כ) למנוע לחלוטין כל סיכון.
• אסטרטגיית מניעת היווצרות הסיכון – הימנעות מפיתוח בפשטי הצפה חזויים – מועדפת; תיושם באמצעות הזנת גורמי תכנון ופיתוח ברקע הידרולוגי ושטחים לשימור, שישמשו בבסיס התכנון.
• סל פתרונות רחב – בכל אגן ניתן ורצוי ליישם את כל אסטרטגיות ההתמודדות (מניעה, התאמה, הגנה, הכלה), כשהתמהיל יקבע בהלימה לאופי האגן: צרכי הפיתוח הקיימים והצפויים, אופי הנחלים, נזקי אירועים קודמים, וכיו"ב.
• ישנה דיפרנציאליות בכדאיות ההגנה על שימושי שטח שונים; יתכנו מצבים בהם שטח בו הנזק נמוך יותר, יוצף בצורה מכוונת על מנת להגן על שטח בו הנזק עשוי להיות גבוה יותר.
• באגנים בהם ישנם מקטעי נחל טבעיים בשטחים פתוחים (שהפיתוח בהם טרם מומש או שלא צפוי בהם פיתוח) יש להעדיף פתרון המתבסס על שמירת המערכות האקו-הידרולוגיות הטבעיות; גם בישום פתרון המתייחס למקטע מסוים נדרש להפנים כי הנחל הוא ישות אורכית שלמה.
• בשטחים מפותחים (בנויים) יש להעדיף פתרון NATURE BASED SOLUTION במעלה הפיתוח או במורדו (כתלות בשאלה אם הפיתוח הקיים ניזוק מהנגר המגיע מהמעלה או מייצר נגר למורד).
• שילוב פתרונות בשימושים עירוניים – בתיאום עם הרשות המקומית ובהובלתה, פתרונות בראיית נגר כמשאב, קלים לתחזוקה.
• ככלל, על הגורם האחראי ליצירת הסיכון (במקום שניתן לזהות אותו או את חלקו), מוטלת האחריות לנשיאה בנטל פתרון הסיכון;
• המענה לסיכון ייקח בחשבון גם חלופת האפס (לא עושים דבר);

2. בהתאם לאופי האגן, הנחלים, פשטי ההצפה, סוג האיומים, בדגש על אסטרטגיית מניעה.
3. הרכב הצוות ייקבע בהתייעצות עם לשכת התכנון המחוזית ויכלול לפי הצורך נציגים ממנהל התכנון, רמ"י, משהב"ש, המשרד להגה"ס, משרד החקלאות, גופים ירוקים, רשויות מקומיות/אזוריות רלוונטיות וכו', כמפורט בפרק הרקע של מדריך זה