הגנה

הגנה על הפיתוח שתוכנן ובוצע בתוך האזור שבסיכון להצפה.
כל פעולה של הגנה כוללת ביצוע פעולות הנדסיות ברמה זו או אחרת, שיקום נופי ואקולוגי, פעולות תחזוקה תכופות וכיוב'. לעיתים קרובות פעולות אלו דורשות הפקעת שטחים ותשלומי פיצויים. במובן זה, אסטרטגיית ההגנה פחות יעילה מאסטרטגיית מניעה ואף מאסטרטגיית ההתאמה. במקרים שבהם לא ניתן למנוע את הסכנה או להתאים את הפיתוח אליה במידה מספקת, יש צורך לספק הגנה מפניה באמצעות פעולות הנדסיות במרחב הנחל ובסביבתו.
יש לציין שאסטרטגיה זו הייתה בעבר אסטרטגיית ברירת המחדל. מדריך זה מכוון לבחינת אסטרטגיות של מניעה והתאמה בטרם הפנייה לאסטרטגיית ההגנה.
קיים משרע רחב של אמצעי הגנה. ככלל, ככל שהפתרון לסכנה ניתן במרחק רב יותר ממנה, במעלה, כך גדל טווח האפשרויות וניתן להשתמש באמצעים 'רכים' יותר, מרובי התועלת, הדורשים יותר שטח. ולעומת זאת ככל שהפתרון ניתן קרוב יותר לאזור שבסיכון כך מצטמצמות האפשרויות, מכיוון שישראל מתאפיינת בפיתוח אורבני אינטנסיבי במורד, שאין בו הרבה שטח לשימושים אחרים. עם זאת, ישנה חשיבות גם לשמירת העקרון לפיו מי שגורם לנזק הוא זה שאחראי לתת לו מענה, ולכן אין מקום לפטור גורמים המפתחים באזור הסכנה מאחריות תוך התבססות על פתרונות הגנה שניתן לבצע במעלה.
ניתן חלק את סל האמצעים של אסטרטגיית ההגנה ל-3 קבוצות:

• אמצעים 'רכים' – פתרונות מבוססי טבע, ששמים דגש על שמירה על המערכת האקולוגית. לדוגמה השבת פיתולי נחל וייצוב צמחי של גדות נחל בחתך אקו-הידרולוגי.
• אמצעים 'קשיחים' – פתרונות הנדסיים הכוללים לדוגמה מובל סגור ותעלה .
• אמצעים בעלי אופי זמני – פתרונות ביניים, המצויים בין הפתרונות ה'רכים' ל'קשיחים'. לדוגמה, מאגר ויסות עם סכר יכול לאפשר תפקוד רגיל של הנחל רוב הזמן, וויסות של הנגר העודף רק בנקודות הזמן שבהן יש בכך צורך כדי למנוע הצפה במורד.